זהירות, יש כאן מאמר פרובוקטיבי, אשר עלול לעורר מחשבות, וכולל התייחסות מפורשת לשחיטת בעלי חיים.
מטרת המאמר היא לעורר דיון, נוקב, סוער, מעמיק, לגופה של דת ולא לגופו של אדם למרות הפגיעה הברורה בזהות העצמית של האדם הדתי.
אחריות היא היכולת לשנות, כל הקורא מאמר זה – על אחריותו בלבד.
מהי דת?
דת, בהגדרתה היא סט של כללים, חוקים וטקסים אשר נועדו להחזיק ולנהל חברה אנושית.
מקור המילה "דת", במילה דאטו משפה הפרסית. מילה שפירושה – חוק, סדר.
גם המילה האנגלית לדת – Religion, מקורה במילה לטינית שמשמעותה להתחבר.
להיות חלק מהחברה, זה העניין המרכזי בדת, לא פיתוח העצמי, לא פילוסופיה, לא רוחניות. חלק מהעדה, מהקהילה.
ואין לי שום עניין לדון באלוהות, אין לה קשר לדת.
קודש וחול
קודש – נפרד, נבדל.
חולין – זר, מה שאינו קדוש, וגם יומיומי.
קדוש אינו נעלה, וחולין אינו נחות.
איך מישהו יכול לחשוב שיום בו אפשר לתת ערך לאחרים, לקבל ערך מאחרים, כלומר – לעבוד ולהרוויח, ליצור דברים שימושיים ואמנותיים, הוא יום נחות מיום בו אין אפשרות לעשות?
איך מישהו יכול לחשוב שרוב ימי השנה הם אלו שרק מחברים בין כמה ימים חשובים?
שבת
בעת בה החליטו על יום מנוחה שבועי, החלטה חברתית ראויה, המציאות הייתה שונה מאוד מהיום.
כמעט כל דבר שהאדם עסק בו, היה מורכב וקשה למדי. לרתום סוסים, או שוורים לעגלה, ללכת לשאוב מים, כל תיקון היה דרמטי וקשה, היו עבדים חסרי זכויות בסיסיות ובדרך כלל רוב בני המשפחה לדורותיהם גרו מאוד סמוך אחד לשני.
לא היו לחצי התנועה, הכה שכיחים כיום, וכמובן שלא היו כל הטכנולוגיות המעקרות את המאמץ מהעשייה, לרבות כלי רכב שונים, רכבות ועוד.
כיום, יש מקרים בהם יש צורך אמיתי להשתמש ביום שבת, כיום עבודה, למשל בתיקוני תשתית שאמורים להקל על תנועה במהלך השבוע, לחסוך חיים דרך צמצום תאונות והקלה בזיהום האויר. שני אלו בלבד, גורמים למעל 2,500 מקרי מוות ואלפים רבים של נפגעים נוספים, בכל שנה.
כיוון שגם הקהילה בנויה באופן יותר מפוזר גאוגרפית, כולל מגורים רחוק מההורים, אחים ושאר קרבת משפחה. האפשרות של חיבור קהילה מפוזרת, לא ממש נלקחה בחשבון.
כיום, על פי הדת, ילד שהוריו גרים בעיר אחרת, לא יכול לבקרם ביום שבת, לשמח אותם או לעזור להם.
יצירה בשבת
איך יכול להיות שכיום עדיין, היהדות לא מאפשרת לצייר, או לצלם בשבת?
אבות מלאכה, אני יודע. וזו בדיוק הטענה שלי – עקרונות שנקבעו לפני אלפי שנים, וקשורים לבניית המקדש ומהם משליכים למציאות שונה, צריכים להבדק מחדש.
עבודה בשבת יכולה להיות מכורח, או מתשוקה.
שתי הסיבות חשובות ורלוונטיות.
ולכל הסוציאליים – אפשר לבחור יום מנוחה אחר בשבוע. גם ליהודים.
יחס לנשים
יכול להיות שלפני מאות ואלפי שנים, נשים נזקקו להגנת המשפחה/שבט/חמולה של הבעל ואם מת האיש, הגיוני היה שאחיו הצעיר והרווק ימשיך להגן על האלמנה וישא אותה לאישה. יבום קוראים לעניין.
מאותה נקודה בדיוק, יכול להיות שהיה הגיון בלקנות את האישה, דרך מוהר וכתובה, כך נוצרה מחויבות של הקונה והוא הפך לבעל הנכס.
גם ענייני הגט והעגינות עדיין מניחים שאישה היא יצור חסר ישע, הנתון לחסדי הבעל, והוא שיחליט אם ומתי תוכל האישה להמשיך את חייה עם בן זוג אחר.
כיום, אין שחר לתפיסות האלו – נשים לומדות כל מקצוע, עובדות בכל מקצוע, מהוות תחליף שווה לגבר כמעט בכל משרה (עבודות סבלות נכנסות לכמעט הזה, ועוד מספר מיומנויות שכאלו) ובכל שיפור טכנולוגי הכמעט הזה הולך ומצטמצם.
הדיכוי, לפחות כך נתפס בעיני סל האיסורים וההגבלות מצד פרנסי הדת על הנשים, נובע מפחד גדול. אין שום עוצמה, או פילוסופיה עמוקה, בלהכריח נשים לחבוש פאות, לא לרוץ לכנסת, לא לאפשר להן להתפלל במקום בו הן רוצות, למשל בכותל, לא להקשיב לשירת נשים ועוד.
הכל נובע מרכושנות ופחד שלא מתאימים לזמן הזה.
כשרות
כללי הכשרות נקבעו לפני אלפי שנים, מתוך הגיון רב:
היונקים שכדאי לאכול – גדולים, אוכלי עשב, אסתטיים למראה. אין מה לאכול טורפים, ולא כדאי לאכול חיות שמבלות את זמנן בבוץ, לא נראה נורא נקי
עופות – הגיון דומה
דגים – אלו שאנחנו רואים, קרובים לפני המים, לא לאכול דגים טורפים. על ענייני השרימפס כלל לא דיברו, הם חיו עמוק מידי
השחיטה עצמה, גם נראית הגיונית לאותה תקופה.
לא היו רצפות אלומיניום ממורקות ולכן, התהליך הכולל: תליית החיה מהרגליים, חתך בעורק הצוואר – אפשר לחתוך גם עם סכין שאינו חד כמו אזמל מנתחים, ולאחר הוצאת הדם מהגוף, חיתוך לנתחים במקום אחר ונקי יותר. הוא תהליך הגיוני ביותר.
האם זו הדרך היחידה והכי נכונה כיום?
עד כמה חזירים, הגדלים בדיר, יותר מלוכלכים מפרה חולבת הרובצת בטינופת של הרפת?
כיום, לאכול כשר, הווה אומר לאכול אוכל לא בריא:
הבשר מומלח מידי, עודף מלח כבר מזמן לא מומלץ
למיטב ידיעתי, הכשרות אינה עוסקת בכמות חומרי ההדברה, אלא בכמות החרקים בעלים, הירקות והפירות ואין ממש התייחסות דתית לעודף הגדול של שאריות החומרים.
פרווה, למרות היכולת לאכול פירות, במקרים רבים מדי, מכוון לשומן צמחי שכבר שנים ידוע שאינו בריא
כלומר, ארוחה דשנה המורכבת ממנת בשר, סלט ועוגת פרווה לקינוח, היא מאוד בעייתית מבחינה בריאותית. מאוד מאוד.
כשרות, שהייתה אמורה לעסוק בבריאות עוסקת יותר בטקס המכונה – כשרות.
טקסים
טקס הוא כלי מעבר, בין הלך רוח אחד למישנהו.
כלי מעבר שכזה נדרש ברגעים רבים בחיים, גם ביומיום וגם ברגעים משמעותיים בחיי האדם או החברה.
מה המשמעות של כלי מעבר, שלא משנה את הלך הרוח של זה שעבר בו?
מה המשמעות של טקס אליו נכנסתי וממנו יצאתי בדיוק אותו אדם?
מה המשמעות של בקשת סליחה אחריה אני ממשיך להתנהג בדיוק אותו דבר?
התשובה שלי היא – אין משמעות. ואם אין משמעות יש רק בזבוז זמן.
אני לא טוען שצריך לבטל את הטקס, אלא לבחון את התועלת שלו, ואם אין תועלת, נא לחשוב שוב.
אחד הטקסים אותם צריך לשנות מהיסוד הוא טקס בר המצווה.
בר מצווה
טקס הכניסה לבגרות.
בתקופת המקרא, בחברה בה תוחלת החיים הייתה, בערך, 45 שנים, וההשכלה הנדרשת לרוב העבודות הייתה לא רבה יחסית להיום, יש הגיון רב להכניס בן 13 לעולם המבוגרים.
זה קרה וקורה בהמון חברות שבטיות מסורתיות.
כיום, אחרי טקס בר המצווה, חוזר הילד להכין שעורים ולשחק במחשב. ובמיוחד במשפחות יהודיות מסורתיות – להתכונן לתואר השלישי שלו ברפואה, משפטים, או ראיית חשבון.
כיום, טקס הכניסה לעולם הבוגרים, אמור להיות לקראת הכניסה לצבא, או לסימולציה אחרת של העולם שמעבר למערכת החינוך.
הקפדה על גיל 13 כגיל הכניסה לבגרות, היא חוסר הבנה של המהות והשינוי והיצמדות לטקס שולי.
כהנים
אתם מבינים שאנחנו חיים תחת הנחת בסיס שבית המקדש עומד להיבנות ועבודת הכהנים עדיין תהיה רלוונטית?
בלתי נתפס שאפשר בישראל לשנות את שם המשפחה שלי לכל שם, פרט לכהן ולוי, לא שאני רוצה. נראה שמשרד הפנים חי תחת ההנחיה שצריך לשמות על שושלת הכהנים טהורה, כאילו עוד רגע נחזור להקריב חיות. לא שאני מבין מה היה הצורך להרוג חיות ולשרוף אותן מבלי לאכול איזה נתח.
כל ענייני שבועות והבכורות – אינם אלא מתן יכולת לכהן הדת, לכלכל את עצמו על חשבון הקהילה.
כך גם הפרשות חלה למיניהן, במקור צריך לתת לכהן. אחרת איך יאכל הפרזיט?
חוק המדינה ורבנים
במציאות בה רבנים יותר חזקים מחוקים לגיטימיים של המדינה, יש צורך לבטל את הדת.
יכול להיות שפעם היה מקום לדתות, כאמור – הן שמרו על מרקם חברתי תקין. כיום, כשיש מדינות, במיוחד מדינת ישראל, צריך לבטל את התפקיד של אנשי הדת וגם את הדת עצמה.
כל אחד יכול לבחור טקסים ומנהגים, אפילו אם הם מיושנים ולא רלוונטים בעיני. אף לא אחד אמור להיות מעל הנחיות המדינה, בכל מקרה של מחלוקת בין הנחיות של מדינה להנחיות אנשי הדת, המדינה אמורה להיות חזקה יותר. בנקודה בה טקס דתי גובר על חוק מדינה – צריך לבטל את הטקס ואת הרב המורה על הטקס.
קבלת החלטות
יכול להיות שיש עוד אנשים שחושבים שחלק מהדברים שכתבתי יכולים היו להשתנות, אולי אפילו דתיים, אך אין להם את האפשרות לקבל את ההחלטות האלו. תמיד מחפשים את הרב היותר בכיר בשביל לשאול ואין אף לא אדם, או גוף, במסגרת השמרנות הדתית, שיכול לשנות את הכללים מהיסוד ובכך נשארת הדת מיושנת, ולא רלוונטית למציאות כיום.
אמרתי לכם – על אחריותכם,
ואחריות היא היכולת לשנות.
