אחת ההצלחות העסקיות של העת האחרונה, חברת גולן טלקום, לא חשבה שתצליח.
איך אני יודע?
משום שרק אחרי שהגיעו לקוחות הם גייסו כמות של אנשי שרות לקוחות.
איך אני יודע?
משום שרק אחרי שהגיעו לקוחות הם גייסו כמות של אנשי שרות לקוחות.
מעניין לחשוב, כמה לקוחות נוספים היו עוברים, לו מיכאל גולן היה מגייס את אנשי השרות האלו קודם?
"ידעתי שהוא יפטר אותי, אז שמתי זין עוד קודם"
האומנם?
מה קדם למה?
יש כלל פשוט שרבים וטובים השתמשו ומשתמשים בו – ההיצע קודם לביקוש.
הנרי פורד ותומס אדיסון לא ממש חיכו לביקוש ודרישה מהלקוחות לפני שהמציאו את המודל T ונורת הליבון.
גם סטיב ג'ובס לא ממש ספר את החזון של הלקוחות שלו בדרך לפיתוח מוצרים משני עולם.
אילנות גבוהים – דוגמאות טובות.
אם אני רוצה שאחר ילחץ את ידי – אני מושיט את היד קודם.
אם אני רוצה שאחר יתן לי ערך, כסף – אני נותן ערך קודם, שרות.
נדרשת הנחה מוקדמת: אני מקצועי, אני טוב במה שאני עושה, אני נותן ערך אמיתי לאחרים.
זהות עצמית, כבר אמרנו?
נא להקיש 'זהות עצמית' בתיבת החיפוש בבלוג, למעלה מימין, יש כמה וכמה התייחסויות.
המקומות בהם הכלל הזה לא עובד, הם מקומות בהם משתמשים באחד היועצים הגרועים שקיימים – הפחד.
אני מכיר אותו, היינו בקורס ביחד.
עָתִיד
מוֹשֵׁךְ
הֹוֶה.
פִּסְגָּה
מוֹשֶׁכֶת
צַעַד.
נָכוֹן
מוֹשֵׁךְ,
מִקּוּד.
מוֹשֵׁךְ
הֹוֶה.
פִּסְגָּה
מוֹשֶׁכֶת
צַעַד.
נָכוֹן
מוֹשֵׁךְ,
מִקּוּד.
אַהֲבָה
מְבִיאָה אַהֲבָה.
אֶחָד
מֵבִיא אֶחָד.
חַד,
חַד
וְעֶרְכִּי.
מְבִיאָה אַהֲבָה.
אֶחָד
מֵבִיא אֶחָד.
חַד,
חַד
וְעֶרְכִּי.
