הוודאות היא אחד משלושת הצרכים הבסיסיים, נוסף למשמעות ושייכות.יש מספר דרכים לעזור לאחר לבנות ולחזק את תחושת הוודאות שלו, ודרך
אחת ההצלחות העסקיות של העת האחרונה, חברת גולן טלקום, לא חשבה שתצליח.איך אני יודע?משום שרק אחרי שהגיעו לקוחות הם גייסו
לאה גולדברג מספרת על מגדל בן חמש קומות, בו התפנתה הקומה העליונה – העכבר עזב אותה.הסיפור הוא אנלוגיה לשיח המורכב
זהירות, רשומה קצת מורכבת. יש האומרים שאני זה לא המחשבות שלי, רוב האומרים זאת הם מורים רוחניים.אחרים, בעיקר מטפלים, טוענים
נשאלתי לגבי כתיבה בחרוזים. תשובתי הייתה שאני מעדיף לכתוב בלי חרוזים, באופן טבעי וזורם יותר. וכתבתי את זה: כשחרוזים נפגשים
מהי הדרך המהירה ביותר לעשות? מהי הדרך להצליח בפעולה אותה אני רוצה לעשות לצורך השגת מטרה? שאלות שליוו אותי שנים.
בשיחה עם חבר עלה נושא אמינות, למעשה בעיית אמינות, או במילים אחרות – שקר. היחס שלנו, כחברה, לשקר הוא יחס
לעיתים שואלים אותי ובדרך כלל מעירים לי לגבי הסגנון התמציתי בו אני כותב ומלמד. אלו המכירים אותי עוד מבית הספר
בכמה שיחות, בזמן האחרון, יצא לי לשמוע את הביטוי "כדאי לשמור את כל האופציות פתוחות". במקרה אחד, למשל, אדם המחפש
אני רוצה לספר לכם על אחד מהמשלים של אחד המורים שלי. הוא נתן כבוד לביצה.הגעתי אליו הביתה לפני כעשר שנים,
בסיפור ידוע מגיע פרופסור לשוחח עם מורה לזן. במהלך השיחה הפרופ' המכובד לא מפסיק לפטפט ולא מבין למה המורה לזן
יש האומרים שהעולם הולך לקראת קטסטרופה. לדוגמה, אולי עוד השנה. אחרים טוענים שאנחנו לפני עידן של שגשוג – abundance.כלכלנים יכולים להגיע לתוצאות שונות,
שאלתי אנשים רבים, בעיקר דתיים, את השאלה הבאה: "מה היית משנה באורח חייך לו היית יודע באופן וודאי שאלוהים לא
בהמשך לשתי הרשומות האחרונות: על משמעות ועל כשלון מעניין אותי לכתוב על נחישות, על היכולת להמשיך בדרך ולהגיע למטרה.לעיתים הדרך
נשאלתי על כישלון ורציתי לכתוב תשובה ארוכה ומנומקת, על חשיבה חיובית, על קשיחות מנטלית, על מיקוד ועל לימוד ממה שעובד
בחודשים האחרונים יצא לי לדון עם כמה אנשים על שינויים שונים בחיים. מתזונה ועד קבלה עצמית דרך קריירה והורות. to
התזונה שלי – עדיאטה המוזיקה שלי – עדיסקו אם זה באשמתי – עדיפולט כשאני מעצב משהו – עדיזיין כשאהיה זקן
משפטים שאני שומע וההשלכות שלהם: אין זמן לתחזק ולמנוע – יש זמן לטפל בשבראין זמן להקשיב – יש זמן לריבאין
לפני כמה ימים שאלה אותי חברה יקרה, נ. שמה ברשומה זו (אות בדויה כמובן), שעוסקת גם באימון אישי, שאלה על
אני חושב שאנחנו חיים בחברה מאוד אלימה, ואני לא מתכוון לדקירות במועדונים, אלא למשהו באווירה הכללית שעליו אני רוצה לדבר.
כלי נגישות