סבלנות

לפני כמה שנים שאלתי מורה שלי – כמה זמן לוקח בשביל ללמוד סבלנות?
אני עדיין מחכה לתשובה.

"סבלנות היא השעור שאני צריכה ללמוד בחיים", באלו המילים הסבירה לי יזמית את קצב ההתקדמות האיטי שלה.

האומנם?

מחנכים אותנו לסבלנות – patience, אורך רוח.
בעיני מורים רוחניים היא נחשבת למעלה שצריך לשאוף אליה.

סבלנות מוגדרת כיכולת להמתין מבלי לכעוס או לדאוג.
כלומר, ההגדרה היותר עמוקה היא היכולת לתת לפער שבין המצוי לרצוי, להסגר בקצב שלו, קצב שאינני שולט בו.

יכול להיות.
ויכול להיות שלא.

יש בהחלט מצבים בהן קצב סגירת הפער אינו בשליטתנו, ובאופן טבעי מתעורר בנו פחד – ומכאן מגיע הכעס או הדאגה.
זה ברור, משום שאם אין פחד – אין כעס או דאגה.
המעלה הנדרשת אינה סבלנות, אלא היכולת להמשיך ולעבוד ולחכות למרות הפחד. אני מכנה אותה חוסן מנטלי.

מעלה נדרשת נוספת ואולי אף חשובה יותר, היא היכולת לראות בבהירות מה קצב ההתקדמות הנכון. מתי ללחוץ ולהאיץ ומתי להרפות.
ויש לא מעט מצבים בהם אנו יכולים לפעול באופן מקדם יותר. לכאורה זה זירוז התהליך, בפועל זו העשייה הנכונה. ואילו ההמתנה הסבלנית אינה אלא עיכוב.

לכן, סבלנות אינה מעלה, אלא כלי עבודה בלבד.
אין צורך להיות שבוי בתבנית המחשבה של מורה רוחני בדואי, גם לא בתבנית לחוצה יותר – כדאי לדעת לבחור בתבנית הנכונה.

כך גם בקצב קבלת החלטות.

כדאי להשתהות, ללמוד את החומר, לתת לו לשקוע, להחלטה להבשיל ואז ללמוד עוד משהו. כך אומרים.
בינתיים עוברת תקופה שמקבעת אותנו יותר באותה תבנית.

יש החלטות שכדאי שיבשילו, יש כאלו שניתן לקבל ללא היסוס.
ההחלטה הראשונה שכדאי לקבל היא להרפות מההיסוס, גם הסבלנות תראה אחרת.

אין פרט בטבע אדם שמאיץ את התפתחותו של האחר, אין גם פרט אדם שמעכב,
רק המחשבה המהססת.