אחת השאלות היותר טיפשיות שיש היא: מה קדם למה – הביצה או התרנגולת?
אני אומר זאת משתי סיבות: הסיבה הראשונה – מה זה משנה, והסיבה העיקרית היא שזהו התירוץ האולטימטיבי להיתקע.
במקרים רבים בהם נדרש פתרון לקונפליקט בין אנשים, יש נטייה לדון על הביצה והתרנגולת – מי היה קודם, מי התחיל, מי יזם, מי הגיב, לְמה הוא הגיב, מה בדיוק היה סדר הדברים. דיון שכזה עלול לתקוע את כל התהליך ולמנוע מאיתנו לפתור את הקונפליקט.
הבעיה היא לא בעצם הרצון להגיע לשורש העניין, אלא במעגליות של הטיעונים, ביצה ותרנגולת.
אני מגשר, אני מודע לצורך הרגשי לפרוק ועם זאת, אני מעשי ומודע לצורך לנוע קדימה, לפתור את העניין, לזנוח את מה שמעכב אותנו ולנוע קלים יותר. כתבתי על זה ברשומה על מיקוד.
משטח אחר, אדם חולה או פצוע לא יכול לעשות פעילות גופנית, אדם שלא עושה פעילות גופנית הוא חולה או פצוע. מה בא קודם?
הדרך הטובה ביותר לצאת ממעגל האיבה של הביצה והתרנגולת היא פשוט לבחור כיוון להתקדמות ולהתחיל לנוע, במלוא תשומת הלב, להניח את ההיתקעות מאחורינו.
לניתוץ המחסום נדרשת תנועה – התנועה קודמת לניתוץ המחסום.
באופן דומה, זה מה שקורה לנו בגוף וגם בראש שלנו, אנו תקועים בתבניות התנועה והמחשבה שלנו. פרדיגמות.
- אני לא יכול לעמוד על רגל אחת כי אין לי שיווי משקל, או אין לי שיווי משקל כי אני לא עומד על רגל אחת.
- אני לא יכול לרוץ כי אין לי אוויר, או אין לי אוויר משום שאני לא רץ.
- אני לא יכול לעשות ג'גליניג בגלל חוסר בקואורדינציה, או יש לי בעיית קואורדינציה עקב זה שאני לא עושה ג'גלינג.
- אני לא יכול לעשות יוגה כי אני לא גמיש, או אני לא גמיש כי אני לא עושה יוגה.
וכך הלאה.
תבנית התנועה שלנו מגשימה את עצמה.
שרירים קצרים – מתקצרים עוד יותר.
מפרקים סגורים – נסגרים יותר.
הסתיידות – מסתיידת עוד.
גם המוח עובד כך, יוצר תבניות ונצמד אליהן ככלי לחיסכון באנרגיה ויעילות.
וגם ארגונים. נסו לשבור תבנית פעולה בארגון הסתדרותי.
בפועל, מרוב יעילות יוצרים ניוון. השרירים, או האנשים שלא משתתפים באופן קבוע בתהליכי התנועה נוטים להתקצר או להקטין את הראש, ולאחר פרק זמן ניכר – נורא קשה לגדול מחדש.
אז גם דנים על הביצה והתרנגולת.
מה עושים?
מרפים.
מרפים מהצורך לדעת מה קדם למה ומשתמשים בביצה ובתרנגולת כארוחה מזינה, הנותנת כוח לעשיה.
מרפים מהתבנית שהובילה אותנו עד כה – היא מאוד עזרה לנו, הנה אנחנו כאן. ובשביל להמשיך לנוע הלאה צריך תבנית חדשה.
מרפים מהצורך להוכיח שאני יותר חזק/חכם/צודק – הלימוד מתחיל רק אחרי שנגמרת ההוכחה.
מרפים מהצורך לדעת מה תהיה התבנית הבאה ואיך היא תשפיע עלי.
הזחל צריך לשבור את התבנית בשביל להפוך לגולם, הגולם שובר את התבנית בכדי לצאת כפרפר.
מִתְפַּתֵּחַ.
פּוֹרֵם,
קוֹרֵא
וְיוֹצֵא.
תָּלוּי,
נוֹשֵׁם,
אוֹזֵר
וְעָף.
אֶל הַשֶּׁקֶט.
נקודותיים לסיום:
כתבתי רק על שבירת התבנית שלי, זה שלב הכרחי בשבירת התבנית של האחר – בלחימה או בדיאלוגים אחרים.
חלק מההשראה והטריגר לכתיבה הייתה סדנה של עידו פורטל, שובר תבניות גדול בפני עצמו. תנועה ומחשבה.
מצוייןזאב
תודה זאב
עדי, תפתור לי את הסכסוך הישראלי – פלשתינאי!!איילת:)
תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.
זה הנוסח החדש? דווקא עסקתי קצת בסכסוך הישראלי פלשתנאי,במסגרת הצבא. לא ברור אם פתרתי או החרפתי…
יפה מסכים לכל מה שכתבת
[…] לרשומה הקודמת – לשבור תבניות. לעיתים, לא רחוקות מידי, שואלים אותי: איך דווקא אתה, איש […]