- שינויים – הובלה או קבלה.
- קבלת החלטות, כולל בתנאי אי וודאות
- אורך רוח
- לחץ מהסביבה
- לחץ כלכלי
- זהות עצמית – מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול
- פחד, כתוצאה ובעיקר כגורם
רוב האנשים שמחפשים עבודה משכללים את קורות החיים שלהם ושולחים את המסמך לחברות השמה וכתשובה למודעות דרושים. חלק גם מנסים להפעיל הכרויות וקשרים.
אני, כאמור, מציע דרך שונה ובסוף הרשומה אתן שתי סיבות למעשיותה של התוכנית המוצעת.
זה מה שמחפשים.
זו טעות.
התשובה הקלה היא מה שעשיתי עד כה, עם מכפיל הקידום.
התשובה המעניינת היא מה אני באמת רוצה לעשות.שאלה חשובה ומעניינת – מה התמצית של מה שאני רוצה לעשות?
התמצית היא מה שנשאר אחרי שמנקים את הרעשים השונים הקיימים בעשיה ונובעים מהזזת אנשים וניירות, תשלומים, בקרות, נהלים ושיחות מסדרון.בשלב השני כדאי למצוא למי אני רוצה לתת את הערך.
יש כאן תהליך מעניין של זיקוק, משום שאי אפשר לחפש בכל החברות ובכל התעשיות.
חשוב להחליט על מספר מאוד מצומצם של כיוונים – תעשיות או חברות, מתוך הבנה שאת הערך המיטבי אתן במקום שבאמת יש לי תשוקה לעבוד בו.
אפשר לתת ערך גם במקומות שפחות מעניינים אותי, רק קצת פחות ערך.
השלב השלישי הוא שלב לקיחת היוזמה, שלב השיווק של המוצר החשוב ביותר – אני.
שלב ההגעה לדמויות מפתח בתעשייה או בחברה בה אני מעוניין לעבוד, דרך קשרים חבריים ועסקיים שונים.
מיותר אפילו להזכיר את הפייסבוק ובעיקר את הלינקדאין – linkedin.
לרוב האנשים שדיברתי איתם זה השלב הכי קשה, שמעתי המון "לא נעים לי". ברור, הרבה יותר נעים להיות ללא עבודה או לעבוד במקום שפחות מעניין אותי.
כלי לשיוף והסרת חוסר נעימות: מה יותר לא נעים, להגיד לילדים שאין לנו כרגע כסף או להתקשר לקולגה לשעבר ולבקש הפניה לבעל תפקיד בכיר במקום שמעניין אותי?
יש שני סוגים של הפניות: סוג אחד הוא פניה ישירה להצעת הערך שלי לחברה מסוימת והסוג השני הוא לבקש הפניה להפניה.
שלב רביעי הוא השיחה עם דמות המפתח.
זו שיחה שכדאי להגיע אליה מוכן.
עוד מכשול שעולה כבדרך שיגרה הוא הניסיון הנדרש.
נכון שבמודעות הדרושים למיניהן כתוב – דרוש ניסיון מוכח.
רק שהדיון, כרגע, הוא על דרך אחרת, ובדרך הזו יש תחליף לניסיון והוא הצרוף של פוטנציאל וידע, או הערך שאני רוצה לתת וידע.
ההצעה שלי נורא פשוטה – לכו ללמוד.
לאלו הרוצים בהסבה מקצועית זה ממש ברור, הם הולכים ללמוד לתעודת הוראה או לקורסים בנגרות, טבחות, הנדסה ומשפטים.
לאלו הרוצים רק בפניה לתעשייה אחרת או אפילו חברה אחרת, השונה באופן ניכר מזו שבה עבדו עד כה, הלימוד פשוט וזול יותר: הפגישות הראשונות צריכות להיות פגישות לימוד
עוד לפני הבקשה לעבוד במקום מסוים אני ממליץ ללמוד עליו ועל התעשייה. כך אפשר להבין את השפה המדוברת, מה האתגרים העיקריים, מה דרכי הפתרון המקובלות, מה כיווני ההתפתחות של התעשייה, דמויות מפתח ועוד.
אני מציע שהשיחות הראשונות תהיינה רק שיחות לימוד.
ההפניות הראשונות כדאי שתהיינה למורים פוטנציאליים בתחום, גם על התעשייה באופן כללי וגם על תפקידים ספציפיים ומה נדרש מהם.
מעבר לרמת הידע, עצם הלימוד עצמו – מרשים, התשוקה לדעת ולהגיע מוכן – מרשימה.
עם הידע הזה אפשר לנהל שיחה אינטליגנטית וכך חוסר הניסיון כבר לא מפריע.
השלב האחרון הוא להמשיך בדרך, זה גם השלב שלפני הראשון.
יכול להיות שמשרת חיי תגיע כבר עם השיחה הראשונה.
יכול להיות שלא. כיוון שלא בכל המקומות שנפנה אליהם תהיה בדיוק משרה פנויה.
הרעיון הבסיסי קשור בהבנה מהי הצלחה ומהו כשלון וגם ביכולת להמשיך בדרך בנחישות.
זה בסדר גמור לבקש עוד פגישה במועד מאוחר יותר, ועוד יותר בסדר לבקש הפניה לבעל תפקיד אחר בתעשייה.
שתי הסיבות שהבטחתי:
1. מי שנוקט בשיטה מצליח לעבוד, תשאלו כמעט את כל המנהלים שכותבים עליהם בעיתונות הכלכלית.
2. זו בדיוק השיטה בה משתמשים אנשי המכירות: הגדרת המוצר, לימוד והגדרת השוק, הפצת הסיפור של המוצר – שיווק, שיחת המכירה עצמה.
כל הכתוב כאן נכון גם לאלו שאינם מחפשים כרגע עבודה או עבודה אחרת, אלא רוצים לשנות את מיקומם בארגון בו הם נמצאים כעת – למשרה בכירה יותר, או מעבר לתפקיד רוחב.
מעבר לכך, ובעקבות כמה שאלות – הגישה הזו נכונה לא רק למשרות בכירות, גם מי שמחפש עבודה כנהג או מחסנאי זוטר יכול להיות בעל יוזמה, ללמוד על התחום עוד לפני ראיון העבודה ולהרשים עוד יותר את המעסיק הפוטנציאלי.
בהצלחה.
—
תוספת מאוחרת: לאחר שאלות ודיונים כתבתי על גם בחירת מקצוע.
מאמר מעניין במגזין דה מרקר על גיוס עכשווי יותר – איך דגים עובדים ברשת.
[…] הרשומה הקודמת על מציאת עבודה ובעקבות עוד שאלות ודיונים – כמה מילים על בחירה […]