התשובה הקצרה היא לעבוד מלהיות מדריך ללהיות מורה, ולתת למפגש עם הלומד להיות משמעותי למורה.
אנלוגיה להתפתחות המורה:
- פטיש המכה במסמר ושולח אותו במסלול מסוים לתפקיד מסוים.
- מוט המכה בפעמון, מרפה ונותן לו להדהד את הצליל שלו.
- פעמון המכה בפעמון אחר, שניהם מהדהדים.
הפרוש המילולי של המילים מדריך ומורה יכול ללמד רבות.
מדריך – אומר לי היכן ללכת בדרך, מה הכיוון ומיקומם של הצעדים.
מורה – מסמן לי את הכיוון.
עצמת המפגש מושפעת מההדהוד ההדדי.
כל אחד מהצדדים, המורה והתלמיד, אחראים על עצמת ואיכות הצליל האישי שלו בלבד. הצליל מורכב מנקיון הפנימי של הכלי, שם הוא מהדהד, ומאיכות החומר של הכלי, שם הוא נוצר.
נדמה לי שבמקרה של האדם – איכות החומר ונקיון הכלי שלובים זה בזה.
יש שיטות וגישות רבות לכך, כולן טובות, אני רוצה לתת כמה דגשים שלי לעניין:
שוויון נפש – ההיפך מאדישות שמשמעה אטימות, שוויון הנפש הוא פתיחות ומוכנות לקבל את הנגיעות של מה שמחוצה לי. כולל את התוצאות האחרות מאלו שכיוונתי אליהן.
וויתור על זכויות יוצרים – הדרך הטובה ביותר לשכנע אחר בנכונות הרעיון שלכם היא לתת לו לחוות את נביעת הרעיון בתוכו ולהביע אותו. להבין שזה בא ממנו. זה שלו.
חוק שלישי של ניוטון – המוכנות שהאחר ישפיע עלי, לפחות כמו שאני משפיע עליו, מעצימה את החוויה ואת עצמת המפגש. ע"ע מפגש הפעמונים, או כוסות היין.
להיות פחות מוכן ויותר מכוונן – הכוונה היא לְמה שאני רוצה שהתלמידים, או המאזינים יצאו איתו ולא לדרך הלימוד. קצת פחות מוכן, הווה אומר להשאיר מקום להקשיב לאחר, לתת לו להשפיע על דרך הלימוד. לפי דרכו.
אותם עקרונות נכונים לכול מפגש: חברי, הורי, ניהולי ופיקודי.
נְטִיָּה מְעַנְיֶנֶת
לְסַבֵּך אֶת פַּקְעוֹת הָאָחֵר.
וְאֶת זֶה עוֹשִׂים,
בִּמְקוֹם לָתֵת לַפַּרְפָּרִים שֶׁבָּהֶם
לְדַבֵּר.
אַחַר הֵם טוֹעֲנִים שֶׁאֵין קוֹל
לַפַּרְפָּר.
מוּזָר.
שָׁר כְּשֶׁהוּא עָף וּמְחַפֵּשׂ מָקוֹם
לַגַּרְעִין שֶׁל נוֹשְׂאוֹ,
מְנַסֶּה לְהַעֲנִיק
קַלִּילוּת,
זְרִימָה
וְחִיּוּךְ
בַּזְּמָן הַנּוֹתָר,
בַּדֶּרֶךְ חֲזָרָה לְשֵׁרוּת הָאֵם הַגְּדוֹלָה.
אוֹתָם מְסַבְּכֵי פְּקָעוֹת
קוֹפְצִים יָדָם
עַל פְּקַעַת הָאָחֵר,
חוֹנְקִים,
מְפַחֲדִים,
מֵרִפְרוּף כַּנְפֵי הַפַּרְפָּר
הֶעָדִין,
הַחֲרִישִׁי
שֶׁל הָאָחֵר,
שֶׁיַּשְׁאִיר אוֹתָם
לְבַד.
גַּם פּוֹרְמֵי פְּקָעוֹת
קַיָּמִים,
פְּקָעוֹת שֶׁל אֲחֵרִים.
שׁוֹלְחִים יָדָם אֶל הַמֶּשִׁי,
נֶחְפָּזִים לְשַׁחְרֵר
אֶת הַפַּרְפָּר הָאָחֵר.
לֹא מַסְפִּיק לִקְרוֹא
אֶת הַצָּפוּן בַּפְּקַעַת
לֹא מַסְפִּיק לְהֵרָתֵם לַגַּרְעִין.
שְׁלִיטָה בִּפְקַעַת,
פְּרִימָה שֶׁל פְּקַעַת,
שְׁנֵי צְדָדִים שֶׁל אוֹתוֹ מַטְבֵּעַ,
מֵפֵר אֶת הַקֶּצֶב.
עֹדֶף רָצוֹן,
חֹסֶר רָצוֹן,
שְׁנֵי צְדָדִים שֶׁל אוֹתוֹ מַטְבֵּעַ,
פַּחַד.
מָה עוֹשִׂים?
שׁוֹאֲלִים יַקִּירִים.
לֹא בְּכַפִּית
גַּם לֹא דֶּרֶךְ הַוְּרִיד.
הַשְׁרָאָה,
סִימָנֵי שְׁאֵלָה,
הַקְשָׁבָה לַפַּרְפָּר הָאִישִׁי
בַּנְּקֻדָּה הַהִיא שֶׁבַּבֶּטֶן.
הֲזָנָה בִּנְשִׁימָה,
בִּפְתִיחוּת הַנְּשָׁמָה,
בְּחִירָה אִישִׁית בְּהִירָה,
חִבּוּק הַשּׁוֹנֶה,
הַרְחָבַת הֶחָלָל בּוֹ גָּדַל הַפַּרְפָּר.
מה שלא הולך בכוח – הולך ברכות.
[…] של היחיד או הקבוצה. זו גם התוצאה היחידה המתבקשת ממפגש משמעותי בו נפגשים מתווה הדרך וההולך בה. והמנהל הוא זה שצריך […]
מה עם הרעיון שלא להיות מורה או מדריך, פשוט להיות אדם שעבר קצת יותר מהדרך ומראה אותה לאחרים ? האם חובה ללמד מ"למעלה" ?
ממש לא חובה ללמד מלמעלה, זה תלוי באדם עצמו.
אדם שמראה את הדרך לאחרים, מכונה – מדריך…
נקיון פנימי – מילת מפתח ועבודה אינסופית.
לי, תודה על התגובה