טקס

סיפור זן, עממי

יש סוגים שונים של טקסים, אולי גם הגדרות שונות, אך בצימצומו של דבר – טקס הוא הרגל – habit המשמש ככלי מעבר.
המילה הרגל, היא מילה מעניינת – יש לה קשר לרגל.
רגל, משמעותה הברורה היא איבר ההליכה, וגם ארוע או מועד ואפילו בסיס או נקודת משען.

הרגל – habit, הוא זה המוביל אותנו בשבילי החיים.
כך גם טקסים, מובילים אותנו בשבילי החיים.

שבילים אלו עוברים בדרכם דרך תפישות (ולא תפיסות) והלכי רוח שונים. הטקסים הם כלי המעבר ביניהם.

יש טקסים שאנחנו בוחרים, או ממציאים, באופן מודע, ויש טקסים שנוצרו על ידי חיקוי דמות אחרת. דמות שמאוד הרשימה אותנו, או שמערכת היחסים שלנו הייתה מאוד אינטנסיבית.

יש טקסים אישיים – כל ההרגלים של היחיד, טקסים חברתיים – חגים, מועדים, הטלת מומים וסמלים, ויש גם טקסים ארגוניים – כמו ישיבות הנהלה קבועות, ועדת היגוי לפרויקט, הערכות תקופתיות ועוד.

חשוב לי להדגיש שהזהות העצמית שלנו מורכבת, בין השאר, מסך ההרגלים או הטקסים שלנו.
וכמו ברשומות אחרות, כאן נמצא לב הבעיה – שינוי של טקס הוא שינוי של הזהות.

הבעת דעה שלילית על טקס, נתפסת כפגיעה בזהות העצמית, מה שמיד מוביל לתגובת ברח או הלחם ולא לחשיבה מודעת.

פה גם הקושי לזכור שהם רק כלים, ובהחלט כדאי להשתמש רק בכלי המתאים ולא בכלי מיושן, גם אם פותח על ידינו.

אני מאוד בעד בחירה ויצירה של כלים אישיים, כלים המושתתים על עקרונות שמקדמים אותנו אל עבר המשמעות שלנו. כל אחד והמשמעות שלו.
זו הסיבה שיש לי בעיה עם טקסים שנובעים מחיקוי, גם אם הם חיוביים, אפילו בלי מרכאות, הם פוגעים בחופש הבחירה וחופש ההתנועה.

דוגמאות מספר שאפשר לתת לחיקויים: קידות באמנויות לחימה, כללי כשרות ארכאיים, מניירות קבוצתיות, ויש עוד המון דוגמאות, אך אני מניח שהנקודה ברורה.

יש עוד סוג של טקסים בעיתיים, מנקודת מבטי, הקשורים לחיקוי ולמשמעות של האחר. הם נקראים – פולחן.

פולחן קשור, בדרך כלל, לדת. ובהגדרתו הוא ציון חולשה מול כוח חיצוני לנו.
הבעיה הגדולה ביותר שאני רואה עם טקסים דתיים בכלל ופולחנים בפרט היא שהטקס קיבל משמעות גדולה יותר מהמהות עליה הוא מצביע ואמור להוביל.

לא מעט אומרים לי שזה לא משנה, אם באמת הייתה או לא הייתה יציאת מצריים, או אם ל"ג בעומר זו שטות מומצאת או לא – העיקר שיש את הפולחן.
החלטתי, ביני ובין עצמי, שלא משנה לי שחרדים לא עומדים בצפירה. מבחינתם זהו פולחן שאין לו משמעות והם צודקים, אין להם חברים שלחמו, נפגעו או נהרגו ולכן הפולחן הזה לא משמעותי בעיניהם.

הבעיה היא לא אם לקבל את הפולחן של האחר, אלא מה עושה האחר שאני לא מקבל את הפולחן שלו!