ראשית ההגדרה: אלימות, בעיני, אינה שימוש בכוח, אלא שימוש בכוח מוגזם ביחס לסיטואציה.
עוד פרט שחשוב לי להדגיש הוא שאלימות נובעת מפחד, אני יודע שיש שחושבים אחרת – בהם חבר טוב, אך הפער נובע מההגדרה של מהי אלימות.
המקרה האחרון של האלימות המתוקשרת הוא ביטול ליגת הכדורסל לנשים. אני מודע רק למה שהתפרסם בתקשורת, ולא דחוף לי לנתח למה ביטלו. אך די ברור לי שיש כאן תגובה מופרזת, וזאת בגלל שאחר כך אותם אנשים חזרו בהם.
הפרדיגמה של ארגוני העובדים היא: משא ומתן אפשרי רק אחרי הפעלת כוח – עיצומים ושביתה. זו פרדיגמה אלימה נורא, זה נכון שהיא מותרת על-פי חוק אך זה שימוש בכוח מופרז רק בשביל לקבל עוד כסף.
שר הבטחון, אהוד ברק, מאיים – "מי שמאיים עלינו, ראשו יופרד מגופו". איך יכול להיות ששר, שאמור להיות דמות לחיקוי ולא רק בחרצופים/ארץ נהדרת, ידבר כך?
ברק הוא אחד האנשים האלימים ביותר בתקשורת, לא צריך לחפש הרבה, או לחכות הרבה בשביל לשמוע או לקרוא תגובות שלו לגרויים מפוליטיקאים אחרים.
דובר מפלגת קדימה אמר פעם על ברק – "אדם היסטרי באפיסת כוחות". זה ישן ועדיין מכוער.
בכלל, כדאי להתבונן על פוליטיקאים בשביל לראות ולהבין מהי תגובה מופרזת.
אפשר גם לתת דוגמאות מצה"ל שלעולם מגיב ביד קשה, ממגר תופעות ביד קשה וגם מטפל ביד קשה – אף פעם לא בהקשבה ורגישות, שלא לדבר על סבלנות ונדיבות. לאחרונה אף איים הצבא על הממשלה, כאילו שאין אפשרות לחשוב על דברים אחרים שניתן לחסוך או לקצץ. זה לא שימוש בכוח מופרז?
מאמני ספורט למיניהם טוענים שלגיטימי לצעוק ולהשתולל על הקבוצות שלהם. זה מדרבן הם אומרים.
יש עוד דוגמאות, אך אני מניח שהעקרון ברור.
אז מה אמור להבין מבוגר או ילד? איך אפשר לבקש איפוק, סבלנות ותגובה מתונה, כשהמערכות סביבו מגיבות ביד קשה, מובילי דעה מנבלים את פיהם ומגיבים באופן מופרז, ומדינת ישראל מודיעה שחייבים להגיב על התגרויות בשביל לשמור על הרתעה?
רק בשביל להדגיש – כל התגובות הללו נובעות מפחד, ותגובה מפחד לעולם תהיה מוגזמת.
מה יקרה אם פשוט נשתוק את התגובה לפעמים?
מה יקרה אם המערכות יאמרו – אנו נגיב בחוכמה?
מה יקרה אם אנחנו כעם נוקיע פוליטיקאים ודמויות ציבוריות אחרות שמגיבים באלימות?
חבר טוב מסכים שאלימות נובעת מפחד.כולל אותה אלימות לגיטימית עליה הוא דיבר.