דוח טרכטנברג
אני מאוכזב.
אני לא מאוכזב מהדוח, אני מאוכזב מהשיח הציבורי על הדוח והמסקנות.
השיח הציבורי, הכולל את אלו המכונים ראשי המחאה החברתית וגם אנשי מקצוע, לרבות אנשי אקדמיה וכלכלנים בכירים יותר או פחות, עוסק במספרים: הוצאות, הכנסות, מקורות תקציביים, קיצוצים, מיסים, הקצאות דיור, סובסידיות וכד'. יש האומרים זה כן טוב או זה לא מספיק, והכל ביחס לאחוז כזה או אחר, או למיליארד שקל לכאן או לכאן. חשוב, אך לא מספיק חשוב.
הפרק העיקרי, לדעתי, הוא הפרק שכותרתו – לקראת עיצובה של חברה ישראלית צודקת יותר, אפשר להורידו מכאן – תחת השם השקפה כללית. ראשית, הפרק כתוב נפלא ושמחתי לדעת שפרופ' טרכטנברג בעצמו כתב את הפרק ומעבר לסגנון הכתיבה, הוא מנתח את הבעיות העקריות וממליץ כמה המלצות נורא חשובות שהן, גם כאן – לדעתי, המסקנות העקריות. תיכף אגע בכמה מהן.
אני חושב שיש כאן פיספוס מהותי, השיח הציבורי וההמלצות החשובות באמת לא נמצאות במספרים אלא בצורת חשיבה.
הכשלים העקריים אותם מונה פרופ' טרכטנברג: ריכוזיות יתר, מערכת רוויה בבירוקרטיה שמצמיחה, בין השאר, מאעכרים ולוביסטים, מציאות של נוקשות ובינוניות ובעיקר תקיעה של של תהליכים ורפורמות בגלל אי הסכמות בין משרדים. הכשלים נובעים, לטענתו, מחוסר יכולת תכנון וחשיבה.
לדעתי הכשלים האלו נובעים בעיקר מבעיות בסיסיות בניהול בסיסי. לא הרבה יותר. עיקר הבעיה נובע, וזו הפרשנות שלי, מועדי העובדים ובראשם ההסתדרות.
פרופ' טרכטנברג מתייחס לכך גם בהמלצותיו.
יש, כמובן, את ההמלצות המתבקשות על תכנון וקביעת אסטרטגיה. באמת מעניין איזו מדינה תהיה לנו עוד 70 שנה? ומי בכלל חושב על כך?
גם מילים כמו סמכות ואחריות והקשר ביניהם נמצא בהמלצות.
ההמלצה החשובה ביותר, עליה לא ראיתי המון מילים בשיח הציבורי והפוליטי אומרת כך:
"על הממשלה לפעול להסדר חדש אשר יכלול הגמשה מהותית של הסדרי העסקה הנוכחיים – על הסדר זה לאפשר גיוס כוח אדם איכותי ותגמול המצטיינים, על בסיס תהליכי מדידה והערכה שיטתיים, בצד הליכי פיטורין אפקטיביים. ניתן לעשות זאת בהסדר מכובד גם מבלי לפגוע בחיוניותה של העבודה המאורגנת, ותוך מתן כלים שיסייעו להשתלבותם של עובדים אשר יצאו משירות המדינה בשוק העבודה הכללי."
