על עונש ונקמה

זהירות, רשומה לא קלה ועם פוטנציאל פרובוקטיבי.

לפני כמה ימים הוחלט לסגור את התיק בפרשת דריסתו של גל בק, יש דיונים ושלל דעות לגבי שחיתות ופרוטקציה.

מעניין אותי לדון בסוגיה אחרת – הענישה, הדרישה להכניס לכלא. במקרה זה, את הנהגת שהייתה או לא הייתה אשמה. אני לא יודע לגבי אשמת הנהגת, אני כן יודע שהדרישה לכלוא אותה היא מיותרת לחלוטין, גם אם היה מתברר אחרת והפרקליטות הייתה מחליטה לפתוח את התיק.

את הנקודה הזו אני רוצה לנמק ולהרחיב.

ראשית, מה בכלל תפקידו של בית הסוהר? מה מקומו בחברה שלנו?

אם אני מבין נכון, תפקידם המקורי ואולי הרישמי, של בתי הסוהר בנוי משני מרכיבים: מרכיב אחד הוא הרחקה מהחברה של גורמים מזיקים והמרכיב השני הוא שיקום והכנת האסיר להיות בחזרה חבר מועיל בחברה.

מעבר לשני התפקידים שלעיל, אני מבחין בעוד שניים:

1. בית הסוהר משמש כאמצעי נקמה של החברה באלו שעברו על חוקיה
2. בית הסוהר משמש כאמצעי למירוק עבריינים, על ידי המושג "תשלום חוב לחברה"

ונדמה ששני התפקידים האחרונים מקבלים דגש הרבה יותר מידי גדול. כמה דוגמאות לדיון, הכל מפרסומים בתקשורת, אין לי מקורות אחרים לענייני פלילים:

אסון פסיטבל ערד קרה ב 1995, האחראים לאסון נכנסו לכלא אחרי 6 שנים וחצי. בית משפט קבע שהייתה רשלנות, אך לא היה זדון.

עו"ד דורי קגלסבלד הרג אם ובנה בתאונת דרכים ונכנס לכלא ל 15 חודשים (8 חודשים בפועל). בשיח הציבורי נשמעו קולות שדרשו עונש חמור יותר והיו אף ביטויי שינאה כלפיו וכלפי בעלי ג'יפים בכלל. גם שנאה וגם נקמה.

ברור לחלוטין שאולגה בוריסוב, האם שהטביעה את בנה, לא מהווה שום סיכון לאף אחד. מה המשמעות של הכנסתה לכלא? רק נקמה, אפילו לא הרתעה.

ב 8/12/2011 נכנס משה קצב לשבע שנים לכלא, בתקופה זו עולה לדיון נושא קיצור העונש בשליש.

אני טוען שכל האנשים, הפושעים, שלעיל וגם הנהגת שדרסה והרגה את גל בק, אם היה מתגלה כעת שהיא אשמה – לא צריכים להכנס לכלא.

לדעתי צריך להתייחס לכלא בדיוק לפי התפקיד המקורי שלו וכך גם לאלו הנכנסים אליו. כלומר מי שכבר לא מהווה סיכון לחברה, ומי שיכול להיות חבר מועיל בחברה לא צריך להכנס לכלא, גם אם רצח.

מה המשמעות להכניס לכלא לצורך שיקום, אדם שכבר שנים לא ביצע עבירה שבה הוא מואשם? ברור שהנהגת שלא עשתה עוד תאונות (אני מקווה) לא מסוכנת, כך גם האחראים לאסון פסטיבל ערד.

מה המשמעות להרחיק מהחברה אדם שכבר לא יכול להטריד מינית, או לכפות עצמו, מרגע שקלונו נחשף והוא ירד מעוצמתו?

האם דורי קגלסבלד, או נהגים אחרים, צריך שיקום או הרחקה מהחברה בגלל רגע של אובדן תשומת לב?

מה המשמעות להכניס לכלא אדם שהורשע באונס וידוע שלא אנס, נניח, בשנתיים האחרונות ואמור להכנס לכלא כמה חודשים אחרי ההרשעה?
אם הוא מסוכן לחברה, צריך להרחיק אותו מהר. אך להבנתי, אם הוא לא נכלא מיד, הוא לא באמת נחשב מסוכן.

חלק ניכר מהתשובות לשאלות שלי מדבר על "תשלום חוב לחברה".

האומנם קצב שילם איזה שהוא חוב? או אולגה בוריסוב? איזה חוב בדיוק?

בכלל, אסירים לשעבר, ומקורביהם, מדברים על כך ששילמו את חובם לחברה. אחר כך הם מציינים שהם יכולים להמשיך לנהוג כרגיל, נניח להיות שר פנים. כמו אריה דרעי.

השטות הזו לא נכונה שבעתיים במקרים של סוחרי סמים, פדופילים, גנבים ושאר ל"ו צדיקים.

אני מציע לשנות גישה – ראשית, לזנוח את עניין הנקמה ולדבר על החוב לחברה באופן מהותי יותר.

נקמה, או בשמה המכובס – צדק, מה משמעותה? איזו מהות היא משרתת? הגיע הזמן לחשיבה רציונלית יותר.

מהמניע של זניחת הנקמה, אני חושב שלא צריך לתת למשפחה הנפגעת יכולת השפעה על רמת הענישה. גם אין באמת סגירת מעגל. סגירה והשלמה הן פעולות פנימיות לחלוטין שלא ממש מושפעות באופן ניכר מהסביבה, או מכמות השנים בכלא.

לגבי החוב, אם נניח שכן אפשר להגדיר את מהו החוב לחברה, הרי אפשר לשלם אותו באופן שבאמת מועיל – נהגים שפגעו באחרים יעבדו חודשים או שנים בבית לוינשטיין או מרכזי שיקום אחרים, סוחרי סמים משתקמים יעבירו תוכניות מניעה בבתי ספר תיכוניים, האחראים לאסון ערד יכולים להיות בקרי בטיחות בארועים וכך הלאה.

יש כאן, לדעתי, פוטנציאל לרווח כפול: גם חסכון בעלויות ישירות של הכליאה וגם תרומה אמיתית לחברה.

לסיום, אני מכיר את הטיעון של ההרתעה. אך אני לא בטוח מה תורם העונש בחידוד תשומת לב הנהג בכביש וגם לא בטוח שהכליאה של אלי פימשטיין, שרצח את ביתו הודיה קדם, הרתיעה את אולגה בוריסוב.