ספורטאית צעירה, שפעם עבדתי איתה, פחדה להתחרות באליפות הארץ.
כמבוגר האחראי, הייתי בדילמה – לעשות את הדבר הנכון ולעודד אותה להתחרות או אולי העידוד עצמו נובע מפחד שלי שהיא לא תתחרה?
החלטתי לבחור בפחד – לאפשר לה לבחור בפחד ולא להתחרות.
עודדתי אותה להחליט לבד ואמרתי לה שאני מציע, אם היא מחליטה לא להתחרות – לא לבחור מפחד, מה שיצור תחושת החמצה לכל החיים, אלא להחליט שהיא לא מתחרה והיא שמחה ואוהבת את ההחלטה הזו.
היא זכתה במקום ראשון.
אחד הפנים החשובים של החוסן המנטלי הוא היכולת ליישם את ההחלטות שלי ולחיות היטב עם התוצאות.
והשאלה שאני נשאל לעיתים וגם שואל את עצמי, כהורה, מאמן ומנהל – איך מקנים יכולת שכזו לילד שלי?
התשובה, שלי לעצמי וגם לאחרים מורכבת מכמה חלקים, את החשוב שבהם אשמור לסוף:
זהות עצמית
דמויות סמכותיות רוצות להקנות ערכים וסדרי עדיפויות. כך נוהגים הורים, מורים, מפקדים, מנהלים ומאמנים.
במקום להקנות ערכים נסו לעזור לילד לבנות את הזהות שלו.
באמנויות לחימה לומדים שבניית לוחם נעשיית דרך כיוון לחוזקות שלו והריסת לוחם, על ידי נצחון בקרב, דרך כיוון לחולשותיו של היריב. בניית זהות היא דומה – דרך החוזקות של הילד ולא דרך איפה שנראה לנו שהוא צריך להשתפר.
משמעות
זכרו – ילדים, וגם אחרים, עושים רק מה שנראה להם משמעותי.
לא משמעותי להורים או למורים – משמעותי לילדים.
התפקיד שלנו הוא לעזור להם למצוא משמעות. בכלל בחיים וגם בדברים הקטנים של היום יום.
ילד יכול לחיות בחדר לא ממש מסודר. נכון?
ואם צריך להגיע חבר, או חברה, תלוי במין ובגיל – החדר יבריק תוך דקות. משמעות.
יש כאלו המחפשים משמעת.
משמעת יכולה לעבוד, משום שבדרך כלל המנגנון שמפעיל אותה הוא הפחד.
משמעת היא כשאני שומע למרות האחר.
משמעות היא כשאני שומע לסמכות של עצמי.
מרות מגיעה מהמילה מר וסמכות מגיעה מלסמוך. זו בחירה שלנו ההורים.
מיקוד
רובינו יכולים להיות ממש טובים במספר מצומצם של דברים, כך גם הילדים.
אנחנו טובים במה שמוביל אותנו מהזהות אל המטרה המשמעותית שלנו – מסע ממני אל עצמי.
בזה נתמקד.
תהליך
תוצאה, כשמה כן היא – מה שיוצא.
עלינו ללמד את הילדים להתמקד באופן שבו הולכים בדרך, באיכותו של כל צעד.
התוצאה של הרבה צעדים איכותיים היא הגעה ליעד, לתוצאה הרצויה.
דוגמה אישית
זו הנקודה החשובה ביותר.
הורה מעשן לא יכול להגיד לילד שלו לא לעשן. זה נכון גם עם קולה זירו.
מאמן ספורט שלא מזיע באימוניו הוא, בעייתי שידרוש זאת מהספורטאים.
בעייתי שהורה שלא מתאמן בספורט, לפי רמתו, ידחוף את הילד שלו להשגים. דגש על הדחיפה.
בעייתי שמנהל שלא מציב לעצמו יעדים מאתגרים יעשה זאת לעובדיו
מי מאיתנו שרוצה שילדיו יהיו חסונים מנטלית, צריך להתחיל עם עצמו.
זה לא אומר שכל ההורים צריכים להפוך לספורטאים אולימפיים, אלא שההורים צריכים להתחיל לבנות לעצמם זהות המורכבת מחוזקות, לנסח משמעויות, להתמקד ולעזוב את מבחני התוצאה.
הורה, או מנהל, מאמן ומפקד שכזה – יוכל לבחור מתוך שמחה, ליישם את הבחירה שלו ולחיות היטב עם התוצאות.
אחר כך גם הילד יוכל.
נו טוב על כל המרכיבים שוחחנו רבות
עדי – כל מילה בסלע!! יש הרבה מה ללמוד ממך!! הרגישות וההבנה העמוקה ניכרים במאמר!
תודה נמי