מבחן התוצאה

איך שאנחנו אוהבים אותו.
השורה התחתונה היא שקובעת. נכון?!

מבחן התוצאה הוא נכון וחשוב במקרים בהם יש או נותרה רק אפשרות אחת, one shot ותו לא. מקרים כמו: התחרות האחרונה אחריה פורשים, לחימה על החיים – של לוחם בקרב על חייו או רופא בקרב על חיי האחר, הזדמנות אחרונה שקיבלנו ממישהו, או מישהי, אולי גם עסקה של להיות או לחדול.

את המקרים האלו, ניתן למדוד לפי השורה התחתונה. את שאר החיים – לא.
זו טעות גדולה להפעיל את מבחן התוצאה לעיתים קרובות מידי.

ככתוב ברשומות אחרות בנושא וכהנחות בסיס לרשומה הזו: הצלחה היא תהליך ההגעה למטרה משמעותית, מהמורות בדרך מאפשרות לנו לשנות את אופן ההליכה בדרך, וכישלון אינו נפילה במהמורה אלא חוסר הליכה בדרך.

לקבל ציון של 42 במבחן במתמטיקה, גם אם הוא מבחן בגרות, אינו ואני מצטט: "במבחן התוצאה – נכשלת", גם הפסד בתחרות ספורט אינו "כישלון במבחן התוצאה", וגם לא מרכיב בפרויקט שאינו עומד בציפיות. את כל המקרים האלו אפשר וצריך ללמוד ולשאול את השאלה המתבקשת: מה צריך לעשות יותר טוב בפעם הבאה?

אנחנו הרי לא מפסיקים ללכת לעבר המטרה המשמעותית רק בגלל מהמורה אחת, אם כן הפסקנו – זו אינה מטרה משמעותית, ולכן אין כאן את ה one shot ותו לא.

לעיתים, אותו הורה שינחם את הבת שלו אחרי שקיבלה ציון נמוך מידי במבחן, או ההפסד בתחרות, ויאפשר לה לשנות את אופן הלמידה ואפילו יממן לה שעורים פרטיים, בכובעו כמנהל, ינזוף קשות בעובד ויקפיד להעמיד אותו על מקומו, אם נפל במהמורה – "נכשלת במבחן התוצאה, בשורה התחתונה".
חוסר אינטגריטי.
ואותו מנהל ידרוש מהעובד לתקן ולשפר את עבודתו.
אם כך, אין משמעות למבחן התוצאה – משום שעדיין לא הגענו לתוצאה הסופית.

אפשר לכנות זאת – עקרון ההחמרה.
מלשון חמור, בחולם או בשורוק. כל אחד יכול לבחור.

אנחנו מיישמים את עקרון ההחמרה הזה גם כלפי עצמנו. חוסר עמידה בציפיות שלי כלפי עצמי עלול להוביל לאמירה פנימית שבשורה התחתונה – נכשלתי.

ניסוח מחדש של נקודות הבדיקה כחלק מהתהליך, במקום תהליך שמורכב מאוסף של שורות תחתונות, עשוי לתת יותר כוח להולכים בדרך.

לְעִתִּים,
כֹּל שֶׁנִּדְרָשׁ
הוּא קַשׁ דַּק
לִנְשִׁימָה,
לַנְּשָׁמָה שֶׁל הַפַּרְפָּר.
קַשׁ
מְמַקֵּד,
מְמֻקָּד.
גְּבוּל לְחָלָל,
מַכְנִיס אֶנֶרְגְּיָה.
מְנַקָּה,
מְאַוְרֶרֶת,
מְאַפְשֶׁרֶת
לִגְדֹּל.