התנועה הראשונה של ההקשבה מדברת על למי אני מקשיב, התנועה השניה מתחילה לדבר על מטרת ההקשבה ואיכותה.
כמו לדברים רבים אחרים, גם כאן הפחד נורא מפריע, הוא הגורם המפריע ביותר להקשבה.
לפני שנדבר עוד קצת על פחד, אני רוצה לדון על חשיבות הדיאלוג.
ככתוב, דיאלוג מורכב משתי מילים דיא – דרך ולוגוס – מחשבות או ידע. כלומר, דרך העברת המחשבות מאדם אחד לאחר או אחרים.
הדרך הזו מתחילה בפרוטוקול התקשורת המוכר בשמו B2B, ובעברית בטן לבטן.
החיבור האינטואיטיבי בין האנשים, הוא החיבור מהבטן.
דרך סלולה, צלולה, מאפשרת מעבר של מחשבות צלולות באופן בהיר. כידוע, חיבור טוב לאחר מתחיל בחיבור טוב לעצמי – בדרך צלולה אל עצמי.
הפחד, למרות היותו טבעי ומשכבר הימים, מעכיר את הדרך ואף עלול לחסום אותה.
הרשו לי לשרטט לכם את האבולוציה של הפחד, או של האהבה. אתם תחליטו.
בראשית היה רק הדחף לברוח או להרוג.
אחריו הגיעה יכולת ההימנעות.
מכאן יש תמהיל שונה של פחד ואהבה, רמות בסיסיות של דיאלוג.
בהמשך נוצר החיבוק.
היד המחבקת יכולה לתקוף, וזו התוקפת יכולה להגן.
זו אותה תנועה ברמה שונה של מודעות וידע.
יש בעיה בפתיחות, בעיקר הפחד לשמוע משהו שישנה את דעתי ואת אפשרויות הבחירה שלי – שישנה את הזהות העצמית שלי.
כאן מגיעה תחושת האיום.
כאן נדרשת דרך בהירה ללימוד, לקשר עם אחר, לחוות ידע ללא איום – השראה. דיאלוג.
בַּאֲטִימוּת
נִמְנָע
כְּאֵב.
מִשְׁתַּמְּשִׁים בַּחֲסִימָה
לֹא לְהַרְגִּישׁ אֶת הַחוּץ
גַּם לֹא אֶת הַפְּנִים,
רַק לְהָזִין אֶת הַדְּמוּת,
הִיא הַמַּסֵּכָה
הָעֲשׂוּיָה מֵאוֹתוֹ
חֹמֶר אוֹטֵם הַקְשָׁבָה.
וּמָה כְּשֶׁנִּשְׁבֶּרֶת מַסֵּכָה?
אֶפְשָׁר לְפֶתַע לְהַקְשִׁיב,
לָאֵם הַגְּדוֹלָה וְאוּלַי גַּם לַפַּרְפָּר.
אוֹטְמִים שׁוּב וְהַפַּעַם
חָזָק יוֹתֵר.
הַשִּׁנּוּיִים עוֹבְרִים
לְיָדְךָ,
מַמָּשׁ כָּאן.
הָאִטּוּם עוֹמֵד
בְּמִבְחָן,
סוֹגֵר עָלֶיךָ
לָצֵאת,
אוֹ לְהִכָּנֵס.
זֶה מַפְחִיד.
עָצוּב
שֶׁחֹמֶר הָאִטּוּם
כָּל כָּךְ חֻקִּי
וְזָמִין
וּמֵמִית
פַּרְפָּר וְנוֹשֵׂא
כְּאֶחָד.
בְּעוֹד נִסְגָּרִים שָׁם בַּחוּץ,
שִׁירַתָהּ הַמְּחַיָּה
וְצִבְעֵי הַכְּנָפַיִם הַנּוֹתְנוֹת
שֶׁל הָאֵם הַגְּדוֹלָה,
סוֹרְקִים
הַצְּלִילִים וְהַצְּבָעִים וְהַחוֹם
אֶת חֹמֶר הָאִטּוּם,
וְאֵינָם מִתְכַּלִּים.
מְחַפְּשִׂים אֶת הַסֶּדֶק
דַּרְכּוֹ אֶפְשָׁר לְהָאִיר,
לְרַכֵּך אֶת סְבַךְ הַמֶּשִׁי,
לְהָזִין אֶת יַקִּירָם
הַמּוּגָן.
לֹא מַרְפָּה, יַקִּירַי.
הַסֶּדֶק,
לֹא הַצֶּדֶק,
הוּא הַמְּאַפְשֵׁר
לִנְשֹׁם.
הַנְּשִׁימָה
מְאַפְשֶׁרֶת לְהַגְדִּיל
אֶת הַסֶּדֶק מִבִּפְנִים
כְּלַפֵּי חוּץ.
אוֹר מִבִּפְנִים
מִתְחַבֵּר
לְאוֹר מִבַּחוּץ
וְגָדֵל.
