חלק גדול, נורא גדול, מהמשפטים שאדם אומר על עצמו מתחילים במילים "אני לא יכול", "וודאי אכשל" (בדרך כלל אומרים משהו כמו: "אני בטוח יכשל", רק שאני כותב בשפה תקינה יותר), "אין לי כשרון ל…", "זה הגורל שלי" ושלל פתיחות דומות.
נדמה לנו שמקור המשפטים הללו נמצא בהבנה עמוקה, בהכרות אינטימית עם עצמנו והיכולות שלנו.
רק נדמה לנו.
לצערי, רוב דעותיו של אדם על עצמו נובעות ממה שהסביבה ובמיוחד דמויות מפתח סמכותיות מקפידים לומר לנו:
אתה כן יכול
אתה לא יכול
ממך מצפים ליותר
הילד הומני
הילד ריאלי
אין לך כשרון – אתה חייב לעבוד קשה
אתה צעיר מידי
אתה מבוגר מידי
אנחנו משפחה שכזו
ועוד ועוד
יתר על כן, פרנסי החברה לדורותיהם אומרים לנו שיהללך אחר ולא פיך וגם שהנחתום אינו אמור להעיד על עיסתו. כלומר, אין לי זכות לומר מה אני חושב על עצמי ומעשי, לטוב ולרע.
האומנם?
לא שאני מחזיק מתאוריות קונספירציה, רק נראה לי שיותר קל לשלוט באנשים שלא ממש מכירים בערך עצמם וזו הסיבה שממשיכים לאלף אותנו לקבל את דעתה של הסביבה על עצמינו כחשובה יותר מדעתנו.
זה אמור להיות ממש הפוך, קודם אני מגדיר את עצמי ואם צריך גם מהלל, אח"כ האחרים יכולים להגיב.
הזהות העצמית, מה שאני חושב על עצמי, הוא המשתנה המשמעותי ביותר והמשפיע ביותר על הדרך בה אני הולך ועל ההצלחה שלי בחיים.
הזהות העצמית כל כך חשובה משום שהיא קובעת שלושה דברים עיקריים: אפקט פיגמליון – רק ממוקד לעצמי, כיוון ההליכה שלי בחיים ואיכות הצעדים.
מדברים רבות על כך שבאדם הוא יציר מחשבותיו, לא מדגישים מספיק שהמחשבות הן התוצאה של הזהות העצמית.
אופנים רבים יש להגדרה מחדש של הזהות העצמית, כולם בסדר, כל שחשוב לדעת הוא – אני יכול להשתחרר ממה שאחרים חושבים עלי ולהגדיר את עצמי בעצמי. אני יכול לבחור באופן בהיר ומודע מי אני רוצה להיות.
זה לא תמיד פשוט, קשה לחלק מפזל להשתנות כשהחלקים האחרים מוחזקים ומחזיקים במקום שלהם.
מי מאיתנו שנמצא בתהליך של בחירה מחדש יודע שאין אפשרות לגרום לאחר לבחור מחדש לפני שאני בוחר קודם – בעיקר בוחר את עצמי.
יש עוד קושי, מעבר לזה הסביבתי, לדעתי אף גדול ומשמעותי יותר והוא הקושי לא להיות עצמי, לא להיות מי שאני יכול להיות, לא לחיות את הכריזמה שלי.
כריזמה, אני מזכיר, אינה היכולת לנאום בכיכרות, כריזמה היא המתנה המוקנית לכל אחד מאיתנו ברגע לידתו. פרוש המילה ביוונית הוא מתת אל, ולכל אחד מאיתנו יש מתנה שכזו באמתחתו הפנימית – מתנה שונה לכל אחד ואחד.
הכריזמה היא חלק ניכר מהפוטנציאל שלנו, מהאני הגרעיני. הזהות העצמית היא המצע עליו מתפתח הגרעין, נובט ומאריך את שורשיו.
הפירות יגיעו ואז אפשר יהיה להזין גם אחרים.