נחרצות – הצד השני

יש משחקים שצריכים להגיע עם אזהרות מתאימות.

נחרצות היא מסר חד, זאת אנחנו כבר יודעים.
אנחנו גם יודעים שמסר הוא סכין בגרמנית.
גם ברור למדי שתועלת הסכין קשורה לכוונת היד האוחזת – מנתח או מרצח.

כך גם נחרצות.

ראשית יש לשים לב להבדל בין נחרצות לביטחון עצמי: נחרצות נובעת מהקשבה, רכּוּת ומגמירוּת דעת הנובעת מעומק.
בטחון עצמי הוא מעטה של קשיות – שריון, המגן על חולשות, פחדים או ספקות.

כשאני שומע משהו שמקפיץ אותי ואני חייב, פשוט חייב להגיב – יש כאן בטחון עצמי.

איך אני יודע זאת?
משהו שמקפיץ אותי הוא משהו שנוגע בנקודה חלשה אצלי. בדרך כלל ספק המנקר בי ונוכח בשיחות הפנימיות ביני לבין עצמי.
פחד.

מסר אותו אני מעביר לאחר שנשאלתי או התבקשתי להעבירו ואני שווה נפש לגבי תוצאת השיחה, או מסר שאני לא חייב להעבירו וממש יכול לא להגיב – לשתוק אותו, הוא מסר שיכול לעבור בנחרצות.

סכין שמשתמשים בו מתוך פחד יוביל לצער, כך גם מסר.

עד כאן לגבי הצד המעביר.
יש גם את אלו שבצד המקבל וחלקם לא קראו את הבלוג שלי, באופן מפתיע כמובן.

זיכרו שאדם מקשיב רק לעצמו, הדובר הוא רק טריגר חיצוני שמפעיל את מערך הפרשנות האישי של כל אחד מהשומעים.
המשמעות היא שאמירה חדה יכולה להיתפס כאמירה מערערת על מערך הפרשנות של השומע. הווה אומר – איום על הזהות העצמית.
נגמרה ההקשבה ונחסמה הדרך להעברת המחשבות.

דרך העברת המסר חשובה ומשפיעה על יכולת הקבלה וההחלה שלו.
ראשית מקור הדרך, מקור המסר – המקום ממנו אני מדבר הוא המקום ממנו האחר שומע. מסר הנובע מפחד – יתקבל בפחד ואילו מסר הנובע מרכות – יתקבל ברכות.

אם אפשר לא להגיב זו תהיה הבחירה הראשונה.
לאחר מכן אני מציע לשאול את השומע אם הוא מוכן לקבל דעה ששונה משמעותית מדעתו, אם הוא אומר שכן – יש כאן ריכוך מובנה.

עוד דבר שאני נוהג לעשות הוא להציג את הידע או הנחות הבסיס עליהם מושתת המסר שלי. כך ברור שאין כאן תקיפה אישית.

גם כאן, מה שלא הולך בכוח – הולך ברכות.