הקשבה – תנועה רביעית

הקשבה, על שלל רבדיה, קשורה לגישה הבסיסית שלי, שלנו לחיים.
ככתוב, אני מקשיב לעצמי, דרך הטריגרים החיצוניים, או מקשיב לטריגרים החיצוניים דרך עצמי.

מה קורה שהסביבה החיצונית אינה מודעת ואינה מרחמת – והמסרים שאנו מקבלים אינם עדינים, מדויקים ומעצימים?

זו נקודה שעליה אני נשאל רבות בהרצאות ובסדנאות – אבל, הם שואלים, אבל מה לעשות שהמציאות שונה ואני צריך להראות חזק וללחוץ בחזרה על אלו שלוחצים עלי?
וזו הנקודה בה אני מטיל את האחריות לניהול השיחה על אלו השומעים אותי, ועליכם הקוראים.

הגיע הזמן לשבור את המעגל האווילי של: הוא התחיל ואני חייב להגיב, גם הוא צריך להגיב על תגובתי ומרוץ החימוש מסלים.

אנחנו עובדים על אוטומט, התבנית מנהלת אותנו והגיע הזמן לנהל את התבנית.
ניהול התבניות שלנו מתחיל מניהול הרגשות. וכן, זה אפשרי. אפילו מבלי להיות רובוט.

ניהול הרגשות הוא ניהול הפרשנות למציאות הסובבת אותנו. ואם אצמצם לרגע את כל התורה לשאלה אחת, באופן לא מפתיע, היא תהיה קשורה לפחד: ממה אני מפחד עכשיו?

אולי זו לא ההגדרה המקובלת. אני מגדיר את ההבדל בין חרדה לפחד ברמת הקונקרטיות. כלומר, חרדה היא ממשהו ערטילאי ולא ממש מוגדר ואילו הפחד הוא מדבר ברור יותר.
כשהגורם לפחד ברור, קל יותר להתייחס אליו באופן מעשי, לנהל אותו ואולי אפילו לנטרל אותו.

הפחד גורם לכיווץ.
כיווץ מוביל לכאב.
ומה כשהכאב גדול יותר מהפחד המקורי? במה נעסוק ובמה נטפל?

הדרך המהירה ביותר להתגבר על כאב היא להרפות.
אולי יעניין אתכם לדעת שאחד משלבי החישול של מתכת הוא הרפיה. כך גם אצלנו.
היכולת להרפות מאפשרת לשאת לחץ גדול יותר, למשך זמן ארוך יותר ומבלי לסבול – כאילו להיות חזק יותר ובפועל להיות רך יותר. אותו אפקט במאמץ קל יותר.
זה אפילו כלכלי.

המעגל של הוא התחיל ואני חייב להגיב הוא מעגל בו תגובה קשה עוקבת אחרי תגובה קשה פחות, ומובילה לתגובה קשה יותר.
כל שצריך בשביל לשבור את המעגל היא תגובה אחת רכה. אחריה תגיע אחת רכה יותר.
כך הופכים סדרה של דחיפות קשות לתנועה הדדית רכה יותר, לשיתוף פעולה מניע ומבריא.