איך אפשר ללכת ולהשקיע כל כך הרבה מאמץ, בשביל להתגבר על הרוח.
העדר הסתגל לטעם המר.
אחר כך יש בעיה עם טעמו של הנון קונפורמיזם. מתוק מידי? המשמעות היותר עמוקה של ללכת נגד הרוח קשורה למקור הרוח – הבל הפה או משק כנפי הפרפר.יכול להיות קשה ואולי מפחיד ללכת נגד הבל הפה של המון אנשים הטועים אחרת ממני, אז מה?
הנון קונפורמיזם הוא למעשה קבלת המרות, לצורך העניין, של הפרפר שבי – המתנה, הכריזמה.
קצת על כריזמה והמונח הסיני – דה, de. כתבתי על כך ברשומה אני זה לא המחשבות שלי, כיוון שלא קראתם, אביא שוב:
כריזמה פרושה מתת אל, ככה זה ביוונית, רוב ההתייחסויות הן לקסם אישי ויכול שיכנוע, וזה בקושי חלק מהעניין.
מתת אל, בהגדרתה וללא קשר לקיומו או לאי קיומו של האל, ניתנה לכל אחד ואחד מאיתנו. המתנה הזו היא סוג של כשרון, אם אפשט נורא, שדרך מימושו המלא ניתן להגיע לנקודה הבאה.
דה, סגולה, הוא המונח הסיני המתאר את החלק של הדאו שנמצא בתוכנו ומאפשר לנו להתחבר אל הדאו הגדול, או הגדולה.
זה, בלשוני, הפרפר שבי.
לצורך ההליכה, הנון קונפורמיסט צריך להצטייד במיקוד ובעוגן.
מיקוד או באנגלית Me could, בהקשר שלנו מורכב משלושה פנים.
פן אחד הוא הידיעה שאני יכול לנוע דרך העדר ונגדו.
הפן השני היא ההבנה שגם מול רוח קלה מפרש רחב מקשה על התנועה ולכן כדאי להיות צר ככול שניתן.
והפן השלישי הוא קלות התנועה הקשורה ליכולת לנוע בין העגלים השועטים מולי, ובשביל להיות צר וקל כדאי להשיל ממני משאות ועכבות.
עוגן מאפשר לי להיתלות על משהו, להשיב כוחות בסערה הסובבת אותי.
לעיתים העוגן הוא חיצוני – אדם או קבוצה ההולכים איתי, או תומכים בי באופן מרוחק יותר, בהם אני יכול להיתלות כשאני נסחף עם העדר.
בכל מקרה נדרש עוגן פנימי. העוגן הפנימי הוא היכולת להיתלות בעצמי ברגעים קשים. זאת ניתן לעשות על ידי בניית זהות עצמית והקשבה לדיבורו החרישי של הפרפר – הלחן של משק הכנפיים.
יש מחיר לקונפורמיזם ויש מחיר לנון קונפורמיזם ויש גם רווחים.
איך את רוצה שהדו"ח שלך יראה?
איך אתה?
רוצים ללכת איתי נגד הרוח?
ללכת נגד הרוח היום זו כבר קבוצה שלמה שבסופו של דבר גם היא מתנהגת כעדר . מכאן שהליכה כנגד הרוח טובה היא לזמן קצר ובעיתוי הנכון . מדי פעם צריך פשוט לעצור ולהקשיב לרוח .ואז לבחור האם להמשיך איתה או האם כנגדה . הזכרת את המושג קונפורמיות . מושג שהאינדיבידואלים רואים בו משהו שלילי . אך מנהיגי קבוצה רוצים כי בני מרותם יתישרו לימין המנהיג . ומכיון שאנו יצור עדרי , רוב רובנו מתחבר לעדר שבו הוא מרגיש הכי טוב . זו יכולה להיות המסגרת המקצועית , החברתית ואף המשפחתית . וזה אך טבעי ונורמלי . אך כפי שאמרתי בתחילת דברי החכמה היא תמיד לשאול את עצמך האם הדרך בה אתה וקבוצת ההתיחסות שלך הולכים היא הדרך הנכונה לך . אם לא באופן יחסי שנה כיוון ולך כנגד הרוח של אותה קבוצה . ותראה כי כמו מגנט תתנקז לקבוצה אחרת שמאמינה באמונתך החדשה .
אוסקר תודה על התגובה.ברור לי שאנו חיות עדריות וברור לי שכל אחד מוצא את קבוצת ההייחסות והשייכות שלו.הרעיון קשור ליכולת לשבור תבניות ולבחור באופן בהיר, ככל שניתן, ואז ללכת עם ההחלטה כמה צעדים קדימה. פה נתקלים בקבוצה שלא רוצה לקבל שאחד מחבריה כבר לא רוצה להיות שייך – זו ההליכה נגד הרוח.בשטחים מסוימים בחיים ניתן לקבל את מרות העדר ובאחרים לא.בנקודה שקשה ללכת נגד הרוח, אחד העוגנים יכול שיהיה קבוצה אחרת של אנשים ההולכים בכיוון החדש שלי.
לא מבין למה תמיד זה כל כך דואלי – ללכת עם הרוח, או נגד הרוח.להיות בעד משהו או נגד משהויש XXX בשיטה הזו, אין XXX בשיטה הזואולי לא ללכת, אולי ללכת בניצב, אולי להתחפר, אולי להיות הרוח בעצמה? מבין את הצורך בחשיבה פשטנית וכוללנית, אבל בתור פוסט נון קונםורמיסטי, זה נשמע לי אפעס, קצת קונפורמיסטי…ובלי קשר – אני אוהב את התמצית שכתבת על המיקוד, והפסקא הקצרצרה על העוגן גרמה לי לחשוב על ילדים שלי ועל עולמם. תודהזאב
זאב, תודה על התגובה.לא תמיד, חייבים להיות דואליים, זה עניין של בחירה.אפשר ללכת בכל צורה, רק להחליט וללכת בכל כיוון שנחליט.
אני אוהבת לרקוד עם הרוח. לרקוד ברוח.ריקוד שכזה מחייב תשומת לב ופתיחות לב.תשומת לב לקורה סביבי, לדקויות, לכיווני המשבים, ללימוד הסובב, להזדמנויות חדשות.פתיחות לב לשינויים, למגבלות, לאי התואם, לכניעה.בריקוד – לפעמים אנחנו יחד, ולפעמים לבד, ולפעמים אפשר לנוח, ולפעמים אין רוח.
לי, תודה על התגובה.כתבת יפה.כאמור, הרשומה שלי באה לתת עוד נגיעה בעולם החשיבה העצמאית, והתנועה החופשית – ללא קשר למסגרת אליה האדם שייך.חשוב לי לעורר אצל הקורא אסוציאציות, אך אני לא יודע אלו מהן תעלינה.כל שאר המחשבות הן על אחריות החושב בלבד.